הרבה ממשתמשי המחשב הרגילים נוטים להתבלבל בין הזכרון "הנדיף" של המחשב לבין הדיסק הקשיח (Hard Disk).
ההבדל הוא מהותי וחשוב : הזכרון "הנדיף" או באנגלית "RAM" מהיר הרבה יותר ותפקידו שונה. הוא מתמלא מידע תוך כדי עבודה שוטפת אך ברגע שסוגרים תוכנית או את המחשב הזכרון "מתנדף".
לעומתו הדיסק הקשיח אוגר את המידע וגם כיבוי של המחשב לא ימחק את המידע שבתוכו. (כמובן, חוץ ממקרה של תקלה...)
הדיסקים הקשיחים התפתחו במהירות במהלך השנים האחרונות ומגיעים בגדלים עצומים, היום מקובל לקנות מחשבים בייתים עם דיסקים קשיחים של 250-500GB ואף יותר.
הנתונים מאוחסנים על הדיסק הקשיח בצורה של סקטורים פיזים וקיימת טבלה המסמנת לדיסק היכן ישנם קבצים כתובים והיכן ניתן לכתוב קבצים חדשים. טבלה זו נקראת טבלת FAT.
כיוון שנפח הדיסקים היום גדול מאוד ולמעשה אם נשאיר אותם כפי שהם יהיה לנו כונן אחד גדול ( כונן C ). נהוג לחלק את הדיסק לכמה מחיצות כדי שיהיה לנו יותר קל ונוח לארגן את המידע שלנו.
לכן בהרבה מחשבים נראה חלוקה לכמה מחיצות או PARTISIONS באנגלית, ונראה כוננים נוספים ככגון D, F, G וכו'. יש לזכור שגם ה CD ROM מקבל אות כונן, אבל אנחנו מתייחסים כאן רק למחיצות של הדיסק הקשיח. כמובן, שאילו מחיצות לוגיות כי אנחנו לא באמת מחלקים את הדיסק בצורה פיזית. רק אם נחבר דיסק נוסף המחיצות הללו יהיו פיזיות ולא לוגיות.
דבר חשוב נוסף זה החיבור – כיצד הדיסק מתחבר ללוח האם שלנו.
יש 3 חיבורי דיסקים בסיסים ונפוצים : IDE, SATA , SCSI והיום גם נפוץ מאוד חיבור של דיסק חיצוני עם USB וגם FIREWIRE.
פעולה בסיסית בהתקנת דיסק IDE חדש היא פעולת הגי'מפור שהחלוקה היא ל PRIMERY ו SECONDRY ובתוך החלוקה הזו ישנה חלוקה נוספת ל MASTER או SLAVE.
בהתקנת דיסק SATA חדש כבר אין גי'מפור רגיל אלא חיבורים מיוחדים הנמצאים על לוח האם.
ובהתקנת דיסקים של SCSI צריך לשרשר את הדיסקים לפי ה ID היחודי של כל אחד.
כל פעולות החיבור הללו נועדו לאפשר פעולה תקינה של מערך הדיסקים במחשב. בפעולות הגי'מפור\שירשור\חיבור ללוח אנו מבדילים בין הדיסקים ונותנים לכל אחד "כתובת" יחודית משלו
אחרת הדיסקים לא יזוהו על ידי המחשב.
כל הגדרות אלו של הדיסק הקשיח ניתנות לביצוע פשוט בעזרת טכנאי מחשב.
| 
